<h1>איסור והיתר לרבינו יעקב ב"ר משה מבניולש פכ"ב</h1>
<h2>דף קט.</h2>
הלב צריך קריעה קודם שימלחנו לתתו בקדרה ומוציא ממנו את דמו. ואם לא קרעו אינו עובר עליו. והני מילי בעוף שאין בדמו כזית, אבל לב בהמה הואיל ויש בדמו כזית ענוש כרת אם אכלו קודם שיבשל אותו. אבל לאחר בישול אין בו חיוב כרת באכילתו, אבל יש בו איסור מדברי סופרים, ואם אכלו מכין אותו מכת מרדות. בשל הלב בקדרה ולא קרעו, וקרעו לאחר בישולו, ומוציא ממנו הדם, (ו)הלב מותר. שבשר הלב חלק ואינו בולע כלל. ויש שאוסרין, דדוקא בצלי אמרינן דמותר, דכבולעו כך פולטו אבל בקדרה אסור. ומפרשים "הלב שבישלו" מלשון [דה"ב ל"ה] "ויבשלו את הפסח" שרוצה לומר צלי אש. והכי מסתבר. כבד או לב שנמצא דבוק בבשר העוף אחר שנמלח, משליכין אותו, וקולף סביבותיו, והעוף מותר. ואם לא נקרע ולא נתלש הלב מן התרנגולת ונתבשל עמה, כיון דקיימא לן דבשאר איסורין לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה, אין צריך ששים לבטל כל הלב, אלא ששים לבטל דמו בלבד, ובשר הלב עצמו מותר כמו שכתבנו לדעת המתירים, שאינו בולע, שהוא חלק. אבל לדעת האוסרים אסור. ואם נתבשל בטפלה שקורין פאנאדאה או במרחשת, כיון שיש בהן מרק, הטעם מתפשט בכולה, ודינה כקדרה בששים. ואם לא היה בהן מרק כלל אין הטעם מתפשט בכל שאר הבשר. ובלבד שיעמיק בכל סביבותיו של לב ודי בזה.
<h2>דף קי:</h2>
כתב הרב רבינו שלמה שאם בשלו כבד בקדרה לאחר שנמלח, ושהה כדי מליחה והודח במים, הכבד מותר. ואם יש בשר עמו הבשר אסור, לפי שלעולם הכבד פולט מחמת רוב דמו, ואינו בולע לפי שטרוד לפלוט, אבל נבלע בבשר. וכתב על זה בעל התרומה, דאם כן אפילו לבשלו לבדו אינו טוב, שאע"פ שהכבד אינו בולע מכל מקום אוסר הכלי, שנבלע בו דם הנפלט. ורבינו תם כתב שלאחר שנמלח מותר לבשלו בקדרה אפילו עם הבשר, שכבר פסק מלפלוט לאחר שהיית שיעור מליחה. ולאחר שנצלה מותר לטגנו במחבת או ליתנו בקדרה, ששוב אינו פולט, כיון שנצלה באש. וכשצולין אותו נגד הגחלים צריך לקורעו שתי וערב או לנוקבו בעומק בהרבה מקומות, כדאיתא בהלכות גדולות האי מאן דמטוי כבדא צריך לחתוכיה מאי טעמא דאזיל דמא ונכנס בסמפונות.
<h2>דף קיא.</h2>
הכבד צריך מליחה והבהוב באש, אם ירצה לבשלו בקדרה. אבל לצלי אין צריך לקורעו שתי וערב, רק לנוקבו בשפוד. ואם מהבהב אותו על גבי גחלים צריך קריעה שתי וערב, או לנוקבו בעומק במקומות הרבה כדי שיצא ממנו דמו. כבד של עוף אפילו בלא נקיבה וחיתוך מותר בהבהוב לבד אפילו לקדרה. דכבד העוף אינו דומה לכבד של בהמה. ואם נמלח הכבד ונקרע שתי וערב, וחיתוכו למטה, ונשתאר במלחו שיעור מליחה, שהיה בדעתו להבהבו, ושכח ולא צלאו ובישלו בקדרה עם בשר, מותר הכל באכילה בדיעבד. שאין ההיבהוב אלא מנהג, ולא נזכר בגמרא הבהוב כי אם חליטה בחומץ. ואנן לא בקיאינן בחליטה. אבל כל בשר יוצא מידי דמו בחתיכה ומליחה. כן נראה לי לפי דעתי. והראב"ד בתשובת שאלה שלו ביאר זה. וזה לשונו, היכא דמלחו הכבד שיעור מליחת הבשר, ושכח ולא צלאו ובישלו בקדרה, שמותר הכל באכילה דיעבד. עד כאן. וכן דעת רבינו תם. מיהו לכתחלה צריך צליה. והר"ם אוסר אפילו דיעבד אם בשלו בקדרה בלא הבהוב, הלכות מאכלות אסורות פרק ששי כתב, הכבד שבשלו ולא הבהבו באור ולא חלטו בחומץ או ברותחין הרי קדרה כולה אסורה, הכבד וכל שנתבשל עמו. עד כאן. נראה מלשונו זה שאע"פ שעמד במלחו שיעור מליחה ונקרע שתי וערב וחיתוכו למטה, שאסור אפילו בדיעבד, מאחר שלא ביאר זה. וכן דעת הרב רבינו שלמה לאסור אף בדיעבד. ואומר אני שאע"פ שחכמים גדולים הורו להיתר בדיעבד כדברי הראב"ד ורבינו תם ומעשה רב, אעפ"כ ראוי להחמיר כדברי הר"ם והר"ש, ואין לנטות מדבריהם ימין ושמאל, כי הם עמודי עולם ומימיהם אנו שותים. וכבר שנתפשט המנהג שאין מולחין כבד עם בשר אחר לפי שכאשר ינוח הבשר מלפלוט דמו עדיין הכבד פולט דם. ובידעבד מותר. והמנהג גם כן שאין קולין מוח של ראש במחבת ואין מבשלין אותו בקדרה עד שיהבהבו אותו תחלה, מרוב החוטין האדומין שבו. ואסור לצלות בשפוד כבד ובשר ביחד, בין שיהיה הכבד למעלה, בין שיהיה למטה.
<h2>דף קיב:</h2>
בשר שחוטה שנמלח עם בשר נבלה אסור, דכתיב [ויקרא י"א] אלה הטמאים לכם בכל השרץ, לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן. ואפילו נמלח בכלי מנוקב. דאע"ג דטריד לפלוט ציר בלע ציר. והוא שהנבלה למעלה. דאם היא למטה, בקליפת מקום חיבורו סגיא. דגים ועופות שמלחן זה עם זה אסורין ואפילו נמלחו בכלי מנוקב. והטעם שהדגים קרום שלהם רך, ופולטים תחלה. והעופות עורם קשה מדגים, ואחר שנחו דגים מפליטתם פולטים העופות, ואחר כך בולעים דגים מהם. וזה כשהדגים עומדים תחתונים, שדם העופות נופל עליהם ואוסר אותם. אבל אם הדגים עומדים עליונים מהעופות מותרים בדיעבד. ולכתחלה אסור למלוח דגים עם בשר אפילו עומדים עליונים, שמא אינו נותן דעתו בכך ויעמדו תחתונים ויאסרו הדגים. והני דגים דאמרינן דאסורים, אינו מועיל להם אם חוזר ומולח אותם, דכיון דפלטה דם דידה [לא] נפיק מינה דם דאתי מעלמא על ידי מליחה. ועופות לאו דוקא, דכל שכן בשר אחר, לפי שהוא קשה מבשר עופות אסורים. ודוקא דגים ועופות, אבל בשר אחר ועופות אינן נאסרין, ואע"פ שהדבר ידוע שהבשר קשה לצאת מידי דמו יותר מהעופות ויש לומר דבתר דנחי עופות פליט שאר בשר ובלעי עופות מיניה אע"פ [כן] אפשר לומר כי הבשר על ידי שהוא מופשט ומנותח קל הוא לצאת כמו דם העופות שהן שלמים והם בעורם.
